<h1>פסקי הרי"ד — פסחים</h1>
<h2>דף ב:</h2>
[פסחים פ"ח ע"א] פיס'. מי שחציו עבד וחציו בן חורין לא יאכל משלרבו. שאין נח לרבו להמנות צד חירות שבו שלא מדעת העבד. דייקי', משלרבו הוא שלא יאכל הא משלעצמו יאכל. פי' ואפילו שלא מדעת רבו. והתניא לא יאכל לא משלעצמו ולא משלרבו. פי' אלא אם כן הודיע לרבו ונתרצה. לא קשיא, כאן במשנה ראשונה כאן במשנה אחרונה, דתנן מי שחציו עבד וחציו בן חורין עובד את עצמו יום אחד ואת רבו יום אחד כדברי בית הלל, אמרו להם בית שמי תיקנתם את רבו ואת עצמו לא תיקנתם, לישא שפחה אינו יכול, בת חורין אינו יכול, ליבטיל, והלא לא נברא העולם אלא לפריה ורביה, שנ' לא תהו בראה לשבת יצרה, אלא מפני תיקון העול' כופין את רבו ועושה אותו בן חורין וכותב לו שטר על חצי דמיו, וחזרו בית הלל להודות לדברי בית שמי. פי' במשנה אחרונה אוכל משלעצמו כיון שיכול לכוף את רבו לשחררו, וברייתא נשנית במשנה ראשנה שאינו יכול לכופו.
<h2>דף י:</h2>
[פסחים צ"ה ע"ב] פיס'. (ב)[ה]ראשון טעון הלל באכילתו והשיני אינו טעון הלל באכילתו. מנהני מילי, אמ' ר' יוח' מש' ר' שמע' בן יהוצדק אמ' קרא השיר יהיה לכם כליל התקדש חג, לילה המקודש לחג טעון הלל לילה שאינו מקודש לחג אינו טעון הלל. פי' הנביא היה מתנבא על מפלת סנחריב ואמ' שישירו בזה הלילה כמו שאתם אומ' הלל בלילי הפסח בזמן אכילתו, וזה וזה טעונין הלל בעשיית' בעת שחיטתן וזריקת דמן, כדתנן בפרק תמיד קראו את ההלל. איבעיתימא מלילה מימעיט מיום לא אימעיט, איבעי תימא יש' שוחטין את פסחיהן ונוטלין את לולביהן ואין אומ' הלל. פי' לקמ' בפרק בתרא אמרן הכי.
